מוסך הפסגה בע"מ נ' לביא ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעות למתן רשות להתגונן בפני התובענה. עניין זה הועבר לטיפולי, לאור פרישתה לגמלאות של כב' הרשמת ש. פומרנץ.

ביום 8.2.2012, ניתנה החלטתי, המורה לצדדים למסור עמדתם, בנוגע למתן ההחלטה על ידי, הגם שהדיון בבקשת הרשות להתגונן, לא נתקיים בפני. התובעת מסרה הסכמתה למתן ההחלטה כאמור, הנתבעות מסרה הסכמתן להגשת סיכומי הטענות (ואולם משסיכומי הטענות הוגשו קודם לכן, לא ראיתי צורך בהגשת סיכומי טענות נוספים). מטעמים של מתן זכות הטיעון, הגם שסיכומי הטענות הוגשו, התרתי לנתבעות לצרף תצהיר משלים, בהחלטתי מיום 21.2.2012, ובכפוף לכך כי הדבר יבוצע עד ולא יאוחר בתוך 14 ימים מאותו מועד.

בחלוף המועד אשר נקצב, ובהיעדר בקשה אחרת בהקשר זה, אני רואה בנתבעות כמסכימות למתן ההחלטה על ידי, וזאת תוך שהן מוותרות על הזכות להגיש תצהיר משלים מטעמן.

התובענה הינה תובענה בסדר דין מקוצר, לתשלום סך 5,076 ש"ח, וזאת בגין עבודות תיקון אשר בוצעו על ידי התובעת, בכלי רכב מ.ר. 78-265-24, אשר בוצע ביום 14.6.07 (חשבונית 415 ע"ס 4,354 ש"ח מיום 14.6.07).

הנתבעות הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה, וטענו כי מעולם לא הזמינו כל שירות מאת התובעת. הודתה הנתבעת 1, כי בעבר אירעה תאונה לכלי הרכב כאמור, בעת שנהג בו בנה, מר חזי לביא, והוא זה אשר הביא את כלי הרכב לתיקון אצל התובעת.

במסגרת זאת טענו הנתבעות, כי בגין הנזק התאונתי הוגשה תביעה לחברת הביטוח, ואף הודו כי כספי הביטוח בגין הנזק התאונתי, נתקבלו אצל הנתבעת מס' 2, אשר העבירה את הכספים לבנה של הנתבעת מס' 1, ובכך סבורה היתה כי תם הענין; ובכל מקרה, לא הנתבעת מס' 1 ולא הנתבעת מס' 2, הזמינו את התיקון אצל התובעת, ולפיכך אינן חבות בתשלום כלשהוא כלפי התובעת.

עוד טענו הנתבעות, כי התובענה אינה כשירה להתברר "בסדר דין מקוצר", שכן מהבחינה הטכנית, התובענה אינה עומדת בתנאי הכשירות על פי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

הדיונים בתיק נתארכו ונדחו מעת לעת, וביום 13.6.2011 נחקרה הנתבעת מס' 2 על תצהירה. הנתבעת מס' 2 אישרה כי אכן נתקבלו אצלה כספים לצורך תיקון כלי הרכב, ואולם אלו הועברו לאחיה, לצורך תיקון כלי הרכב, ואולם הנתבעת מס' 2 עמדה על כך כי לא היתה לה כל מעורבות בתיקון כלי הרכב, או הזמנתו של התיקון מאת התובעת. יצוין כי הנתבעת מס' 1 לא נחקרה, בשל מצבה הרפואי (אם כי לא ניתן לראות באמור משום הסכמת התובעת לטענות הנתבעת מס' 1, והדבר נעשה בשל כורח הנובע ממצבה הרפואי, וזאת בלבד).

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ממחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" (ואציין כי לדידי, כלל לא היה צורך בהתארכות הדיונים, וככל שהיתה מוגשת הבקשה, בנפרד ובתחילת ההליכים, יכול היה הדבר להביא לקיצורם).

אחת מעילות התובענה, הינה "עשיית עושר ולא במשפט". טוענת התובעת, בסעיפים 8 ו- 9 לכתב התביעה (אשר יובאו כאן במלואם):

"8. התובעת תטען כי הנתבעות הפרו התחייבותן לשלם לתובעת בגין שירותי התיקונים שבוצעו לרכבן ו/או כי הינן מתעשרות שלא כדין על חשבון התובעת.

9. תביעה זו דינה להתברר בסדר דין מקוצר שכן המדובר הוא בתביעה לסכום קצוב אשר אינו נזקק להערכה ו/או לשומה, מכח הפרת חוזה ו/או הסכם ו/או בעילה של עשיית עושר, ואשר נתמכת בראיות בכתב".

התביעה מכילה עילה של עשיית עושר ולא במשפט – לא באופן מקרי, ולא פעם אחת בהיסח הדעת, אלא כאחת מעילותיה המובהקות של התובענה - והינה עילה אשר על פניה, אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר (ומשכך – אינה יכולה לשמש כתובענה לסכום קצוב).

אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 401:

"הוספת עילה חלופית, לדוגמה, עילה שעניינה "עשיית עושר ולא במשפט", שאינה מבוססת על ההסכם או על השטר, מונעת מהתובענה מלהידון בהליך כזה. כי הרי תובענה בשל "עשיית עושר ולא במשפט" מוגשת, בדרך כלל, רק כאשר אין חוזה בין בעלי הדין. כך, לפעמים, גיבוב עילות חלופיות בניסוח כתב תביעה עלול להיות בעוכרי התובע".

יוצא, אם כן, כי כלילתה של אותה עילה חלופית, פוסלת הלכה למעשה, את ההצדקה לניהול ההליך "בסדר דין מקוצר".

אוסיף על כך, כי התובענה אינה נסמכת ולו על מסמך אחד, עשוי בידי, או אפילו חתום בידי, מי מהנתבעות. תובענה שכזאת, ללא כל מסמך העשוי בידי הנתבעות, ממילא אינה כשירה להתברר "בסדר דין מקוצר", וכאשר ניתן לראות כי התובענה אף כוללת עילה שאינה כשירה להתברר "בסדר דין מקוצר", לא ניתן, אלא להיעתר לבקשה למחיקת הכותרת.

בשולי הדברים, אציין כי הגם שהתוצאה המשפטית, הינה ברורה וחדה, מותירה היא תחושה לא נעימה. מדובר בסכום שאינו ניכר יחסית, כאשר חלף זמן רב, רב ביותר, מאז מתן השירות בגינו הוגשה התובענה, ולגופו של עניין, דומני כי לנתבעות אין כל הגנה בפני התובענה, שכן מדובר בשירות אשר ניתן (1) לגבי נכס של הנתבעות או מי מהן (2) על פי בקשת מורשה מטעמן (3) פירות התיקון נתקבלו בידי הנתבעות או מי מהן בעת מכירת הנכס (4) תקבולי הביטוח בגין התיקון אשר תמורתו לא שולמה, מצויה בידן של הנתבעות או המורשה מטעמן, מזה תקופה ממושכת. דומני כי אין מובהק מ"זה נהנה וזה חסר", מנסיבותיו של מקרה זה.

ככל שהיתה התובענה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, נוטה הייתי לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן, בהיעדר טענות הגנה של ממש, ואולם משבחרה התובעת לנקוט בדרך דיונית שגויה, בהגשת תובענה "בסדר דין מקוצר" תוך כלילת עילה שאינה כשירה להתברר באופן זה, ובהיעדר כל מסמך המקנה עילה לתובענה מסוג זה, לא נותר לי אלא למחוק הכותרת "בסדר דין מקוצר".